Hebrew from Scratch – Part II
– Lesson 6 – p. 146
גָנְבוּ לי
את המַחשֵב
אֶתמול. אני
צריך
להוֹדיעַ לַמִשׁטָרָה
על הגְנֵבָה.
למה
הגַנָב היה
צריך לִגנוֹב
לי דַווקָא את
המַחשֵב ? הוא
לא היה יכול
לָקַחַת משהו
אַחֵר מהבית ?
המחשב
נֶעֱלָם לי.
איך הוא יכול לְהַעָלֵם
ככה סתם ?
- אולי גָנבוּ
לך אותו ?
השעון
צִלצֵל בשעה
שש בבוקר, אבל
אני לא קמתי.
אני צריך לְצַלצֵל
(בטלפון)
להורים שלי.
הוא
תִרגֵם שירים
מֵעברית
לְאנגלית. אני
לא מֵבין מה
הוא אומר
בְּעברית, אתה
יכול לְתַרגֵם
לי?
אני
לא יכול לקרוא
מה כָּתוּב כָּאן.
זה לא
בָּרוּר, ואי
אפשר
לְהָבִין
כְּלוּם.
בָּרוּר
מאוד שֶהוא
עשׂה את זה.
הבְּחִינָה
לא הייתה בְּרוּרָה.
בִּלְעֲדֵי
העֶזרָה שלך
לא הייתי
מַצלִיחַ. אני לא
יכול
לִחְיוֹת בִּלְעָדַיִךְ.
כְּשֶתָבוא
הביתה
בַּקַיִץ,
נְבַקֵר את
המשפחה .
כַּאֲשֶר
תָבוֹא בערב ,
נְדַבֵּר על
הבְּעָיָה
שלך.
לְיָד
הבית, מִלְפָנִים,
המכונית
חוֹנָה, ומֵאָחוֹר
יש גִינָה
גדולה.
נִמאָס
לי
לַעֲשׂוֹת
שיעורים כול
הזמן.
לא נמאס לךָ
לָשֶבֶת בבית
כול הזמן ?
הַשָנָה
הָאוֹפְנָה
החדשה של
הבְּגָדִים
יָפָה יותר
מֵהַשָנָה שֶעָברָה.
היא לא לובשת
בגדים אוֹפְנָתִיִים.
הבתים
בְּאֵזוֹר
תל אביב
יְקָרִים
מאוד. אֵזוֹר
הַחִיוּג
הטֶלֶפוֹנִי
של ירושלים
הוא (02) .
הם
הִתְחַתְנוּ,
ואחרי
החֲתוּנָה הם
נסעו לְיֶרַח
דְבָשׁ
באֵילָת.
כְּתָב
עִברי
כָּתוּב
בְּאותִיוֹת
עִבְרִיוֹת.
קָשֶה לקרוא
את הכְּתָב הַסִינִי.
הכְּתוֹבֶת
על המִכתב לא
בְּרוּרָה. הכְּתָב
לא בָּרוּר,
ואי אפשר
לקרוא אותו.
המכתב הזה לא
יַגִיעַ !
המַשְׂכּוֹרֶת
של המוֹרים
לא
גְבוֹהָה. הם
לא מְקבלים
הרבה כסף. כול
חודש אני
מקבלת משכורת.
לפני
הבית יש
עֶצֶם לא
בָּרוּר. אַף
אחד לא יודע
מה זה.
אני
כותב בְּפִנְקָס
את כול הדברים
שאני צריך
לַעֲשׁות, כי
אני לא זוֹכֵר
כְּלוּם.
נסענו
בָּרַכֶּבֶת
מֵחֵיפה לְתל
אביב.
הנְסִיעָה ברַכֶּבֶת
נוֹחָה
וזוֹלָה.
יש
לי
רְשִׁימָה
אֲרוּכָּה
שֶל דְבָרים
שֶאני צריך
לעֲשׂוֹת. הרְשִׁימָה
שלי
כְּתוּבָה
בְּפִּנְקָס.
הלכתי
לְטַיֵיל
בהָרִים.
שַׂמְתִי
אוֹכֶל בַּתַרְמִיל
על הגַב
ויָשַנְתִי
בַּשַׂק
שֵׁינָה.
התְנוּעָה
הקִיבּוּצִית
בישראל הייתה
חֲזָקָה
לִפְנֵי הרבה
שָׁנים.
התְנוּעוֹת
שלו
מְהִירוֹת
מאוד.
יש
הרבה תְנוּעָה
בַּכְּבִישִׁים
בִּשְעוֹת
הבוקר
והעֶרֶב.